פסק-דין בתיק ב"ל 44693-01-14

1.         זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר מיום 15/12/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער דרגת אי כושר בשיעור 74% לתקופה שמיום 4/7/10 ועד 31/12/11 ("התקופה הרלוונטית").

טענות הצדדים:

2.         טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא נתנה דעתה לעבודת המערער עובר לתקופה הרלוונטית, ולא ייחסה משקל לעובדה שעבד כמפעיל ציוד מכני כבד, שהיא עבודה מאומצת בשטח פתוח. לפי הטענה, בתקופה הרלוונטית המערער לא היה מסוגל לעבוד כל עבודה שהיא, עקב תכיפות במתן שתן והצורך בנגישות לשירותים.

3.         לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי. נטען כי הוועדה נתנה דעתה למצבו הרפואי של המערער ולתלונותיו, ובחנה את השפעת לליקוייו על יכולתו לעבוד, לרבות העובדה שלא עבר ניתוח בתקופה הרלוונטית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.         הוועדה התכנסה ביום 15/12/13, הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. המערער ציין כי עבר ניתוחים, קיבל טיפול תרופתי בזריקות וסבל מתופעות לוואי כגון שלשולים וסחרחורות.

הוועדה בחנה את הליקויים מהם המערער סובל, וציינה כי בתקופה הרלוונטית אובחן כסובל ממצב לאחר סרטן שלפוחית בטיפול, ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור 50%. לדברי המערער לגבי תפקודו בתקופה הרלוונטית, הוא היה בטיפולים בגין מחלתו, וקיבל כ- 6 זריקות לכיס השתן. המערער מסר לוועדה כי חייו התנהלו כרגיל באותה התקופה. לאחר שעיינה בחומר הרפואי שהונח לעיונה, הגיעה הוועדה למסקנה כי בתקופה הרלוונטית המערער היה מסוגל לעבוד חלקית בכל עבודה שאין בה מאמץ גופני מיוחד ועם נגישות לשירותים. הוועדה דחתה את הערר, וכאמור קבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 74% לתקופה הרלוונטית.

6.         בהחלטתה נתנה הוועדה דעתה לטיפולים הרפואיים שעבר המערער בתקופה הרלוונטית, וביססה החלטתה על דברי המערער לפיהם מלבד זריקות לכיס השתן, חייו נוהלו כהרגלם. הוועדה התייחסה לנכותו הרפואית של המערער ונתנה משקל לליקוייו, משקבעה הוא מסוגל לעבוד בעבודה שאינה דורשת מאמץ גופני ועם נגישות לשירותים.

7.         אכן, מיום 1/1/12, לאחר התקופה הרלוונטית, נקבעה למערער דרגת אי כושר מלאה, בשיעור 100%. עם זאת, הוועדה, בבואה לבחון את דרגת אי כושרו של המערער לעבוד בתקופה הרלוונטית, היינו מיום 4/7/10 ועד 31/12/11 נתנה דעתה למסמכים הרפואיים שעמדו לפניה והסבירה כי "לא נמצאו בתיק עדויות שהתובע היה בניתוחים או אשפוזים בתקופה הנדונה, פרט לאשפוז בחודש 10/11". המערער לא טען כי עבר ניתוח בחודש אוקטובר 2011 או סמוך לכך, וככל הנראה מדובר באשפוז לצורך מעקב או בדיקות. משלא עבר המערער ניתוח בתקופה הרלוונטית, לא מצאתי טעות בקביעת הוועדה.

8.         אין לקבל את הטענה ששום מעסיק לא היה מקבל את המערער לעבודה עקב התכיפות במתן שתן והצורך בנגישות לשירותים, וכי היה על הוועדה לברר עמו את סוג העבודה שביצע עובר לניתוחים. הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בוחנת את מסוגלותו של הנכה לכל עבודה. מכאן, שאין זה מתפקידה לבחון את העבודה הספציפית בה עבד.

סוף דבר:

9.         המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהחלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, ולא מצאתי שנפלה בהחלטתה טעות משפטית.

12.       לאור האמור, הערעור נדחה בזאת.

13.       אין צו להוצאות.

14.       הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ד, (01 אפריל 2014 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: